מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר שפורסם ב- Mayo Clinic Proceedingsבדק תוצאים של שחרור מוצלח מטיפול חלופי מתמשך לכליות (CRRT) בקבוצה גדולה של חולים שהחלו בדיאליזה ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) בגלל פגיעה חריפה בכליות (AKI). מספר דיווחים קודמים העריכו את הגישה האופטימלית להתחיל טיפול בדיאליזה בחולים עם AKI בטיפול נמרץ. עם זאת, קיימות עדויות מועטות לגבי מתי וכיצד להפסיק את ה-CRRT בצורה הטובה ביותר ללא צורך לחדש אותה, או צורה אחרת של דיאליזה לאחר מכן, מה שמכונה שחרור מ-CRRT (CRRT liberation).
במחקר החדש, החוקרים מצאו שיעור כישלון גבוה ותוצאי הישרדות ותפקוד כליה ירודים בקרב חולים עם AKI שעברו שחרור מ-CRRT בטיפול נמרץ. עם זאת, הם זיהו משתנים שניתן להשתמש בהם כדי לחזות תוצאות טובות להפסקת הדיאליזה, כגון מטופלים שהיו פחות חולים בקבלתם לטיפול נמרץ, אלו עם משך CRRT קצר יותר וחולים עם תפוקת שתן גבוהה יותר טרם ניסיון השחרור.
"מטרת המחקר שלנו הייתה להדגיש את החשיבות של שלב השחרור, שכן הקשר שלו לתמותה הוא אדיר", אמר החוקר הראשי. הניתוח הראה ששחרור מוצלח מ-CRRT קשור באופן משמעותי ובלתי תלוי עם עלייה יחסית של 81% בשיעור ההתאוששות של הכליות לאחר 90 יום בהשוואה לאלו שנאלצו לחדש דיאליזה. עם זאת, שחרור מ-CRRT היה קשור באופן שולי לשיעור נמוך ב-29% של פגיעות חמורות בכליה במהלך 90 יום לאחר תחילת ה-CRRT בהשוואה למטופלים שנאלצו להתחיל מחדש CRRT או שיטת דיאליזה אחרת לאחר הפסקה ראשונית, אם כי ההבדל לא היה מובהק לאחר התאמה עבור ערפלנים (P = .08). החוקרים גם לא מצאו הבדל משמעותי בהסתברות המצטברת למוות במהלך המעקב של 90 יום בין חולים ששוחררו בהצלחה לאלו שנאלצו להתחיל מחדש בדיאליזה.
המחקר השתמש בנתונים של 117,000 מבוגרים שאושפזו בטיפול נמרץ החל משנת 2007. הגורמים שהחוקרים זיהו כקשורים להצלחת שחרור מ-CRRT זוהו כולם בעבר, אך הם מהווים אישור נוסף למשתנים שיש לקחת בחשבון בעת תכנון ניסיון שחרור, כגון מטופלים שהיו פחות חולים בכניסה לטיפול נמרץ, אלו עם משך זמן קצר יותר של CRRT וחולים עם תפוקת שתן גבוהה יותר טרם לפני ניסיון השחרור.