תכנית אימון גופני ארוכת-טווח מלווה בשיפור התפקוד הגופני ותפקוד לב-ריאה במבוגרים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3b-4 ומחלות רקע רבות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Kidney Diseases.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות הבטיחות והיעילות של אימון גופני ארוך-טווח להפחתת אובדן תפקוד גופני במבוגרים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת ומחלות רקע. הם השלימו מחקר רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, שכלל מבוגרים בגילאי 55 שנים ומעלה עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של 14-45 מ”ל/דקה, אשר גויסו ממרכזים רפואיים בבולטימור ובוסטון.
המשתתפים במחקר חולקו באקראי ביחס 1:1 לתכנית התערבות, אשר כללה אימונים גופניים תחת השגחה במרכז ייעודי, עם אימון אירוביים בעיקר אך גם פעילויות לחיזוק שרירים, או לקבוצת ביקורת שכללה חינוך קבוצתי לבריאות.
התוצאים העיקריים כללו את סיבולת לב-ריאה ויכולת הליכה לאחר 6 ו-12 חודשים, כפי שנקבע לפי צריכת חמצן מקסימלית במבחן מאמץ מדורג ומרחק הליכה בשש דקות, בהתאמה. תוצאים משניים כללו את השינויים בתפקוד גפה תחתונה, קצב פינוי גלומרולארי משוער, אלבומינוריה, משק סוכר, לחץ דם ומדד מסת גוף.
מדגם המחקר כלל 99 משתתפים (גיל ממוצע של 68 שנים, 62% ממוצא אפריקאי-אמריקאי) עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של 33 מ”ל/דקה. מבין אלו, 59% היו חולי סוכרת ו-29% היו חולים במחלת לב כלילית. בקרב אלו שחולקו באקראי לזרוע ההתערבות, 59% מהאימונים הגופניים הושלמו במהלך ששת החודשים הראשונים. הפעילות הגופנית נסבלה היטב ללא עליה בשיעור אירועים חריגים.
לאחר שישה חודשים, היכולת האירובית הייתה טובה יותר בקרב משתתפים בזרוע ההתערבות (17.9 לעומת 15.9 מ”ל/ק”ג/דקה, p=0.03), אך ההבדל לא נותר לאחר 12 חודשים. מרחק ההליכה בשש דקות השתפר בהיקף גדול יותר בזרוע האימון הגופני (הבדל מתוקן של 30 מטרים, p<0.05). בקבוצת האימון הגופני תועד שיפור גדול יותר במבחני Timed Up and Go Test (p=0.04), אך לא בסדרת מבחני Short Physical Performance Battery (p=0.8).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב מבוגרים בגילאי 55 שנים ומעלה עם מחלת כליות כרונית בשלב 3b-4 ומחלות רקע רבות, תכנית אימונים בת 12 חודשים, הכוללת אימון אירובי ואימוני התנגדות, הינה בטוחה ומלווה בשיפור התפקוד הגופני.
