יל"ד ועמידות לטיפולים של נוגדי טסיות

בסקירתו החודשית באתר יל"ד מציג פרופ' יודפת את המחקר הבא:
האם יל"ד גורם לעמידות לטיפולים של נוגדי טסיות?

מטרת המחקר התורכי היתה לבדוק את הקשר בין יל"ד לבין עמידות לטיפול בנוגדי טסיות. במחקר נכללו 145 חולים (87% גברים) בגיל ממוצע של 55 עם מחלה כלילית יציבה שטופלו באספירין 100 מ"ג ביחד עם קלופידוגרל 75 מ"ג ליום. בכולם בוצעה השתלת תומכן לא מצופה ו/או תומכנים לפחות חודש לפני כן. לחץ הדם אובחן בניטור אמבולטורי. עמידות לטיפול בשתי התרופות נמדדה בשיטת impedance aggregometry. מכלל החולים, 49 מהם סבלו מיל"ד ו – 96 ללא יל"ד אבל כולם עם מחלה כלילית יציבה. עמידות לאספירין נמצאה בקרב 22 חולים (16.4%) מתוך 134 מטופלי אספירין ועמידות לקלופידוגרל בקרב 55 (37.9%) מקרב 145 מטופלים בתרופה זאת. השכיחות של העמידות לשתי התרופות היתה גדולה באופן מובהק בקרב חולי יל"ד לעומת הנורמוטנסיביים (יותר בקרב מטופלי הפלביקס). בעיבוד לקורלציה נמצא מיתאם חלש אבל מובהק בין העמידות לפלביקס לבין רמת חומצת השתן, הנפח הממוצע של הטסיות, מספר הטסיות ולחץ הדם הסיסטולי הממוצע במשך 24 שעות.

Akturk IF, Caglar FN, Erturk M, et al. Hypertension as a risk factor for aspirin and clopidogrel resistance in patients with stable coronary artery disease. Clin Appl Thromb Hemost. 2013 Mar 14. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת

טיפול נוגד טסיות הוא סטנדרטי במחלה כלילית כאשר במטה-אנליזה של Antithrombotic Trialists' Collaboration נמצא שטיפול זה מוריד ב – 25% את שיעור האירועים הווסקולריים החמורים בחולים כליליים בסיכון גבוה. הבעייה היא שטיפול זה אינו פועל על כל החולים. גורמי הסיכון לעמידות לטיפול זה שנמצאו במחקרים שונים כוללים אנמיה, מגדר נשי, גיל מתקדם ורמת טריגליצרידים גבוהה. במחקר הנוכחי נמצא שגם יל"ד קשור בעמידות לטיפול בנוגדי טסיות בחולים עם מחלה כלילית יציבה שעברו הכנסת תומכן/ים לאחרונה. החוקרים מניחים שיל"ד מגביר את ההידבקות וההיצמדות של הטסיות כנראה בגלל עלייה במאמץ הגזירה (Shear stress) שנגרמת ע"י יל"ד שמפעילה מחדש של הטסיות. לתוצאות מחקר זה יש להתייחס בזהירות בגלל מספר קטן של משתתפים, בגלל הגדרת עמידות במבחן כימי ולא קליני, בגלל אי בדיקת ההיענות ובעיקר בגלל אופיו של המחקר כ"חתך". האם הורדת לחץ הדם תשפיע על הפחתת העמידות? זאת נוכל לדעת רק במחקרים עתידיים.

השאלה שנרצה לעלות כאן לדיון היא האם על בסיס מימצאים אלה, עם על הזהירות וההסתייגויות בשל גודל המחקר, האם יש מקום לשקול במטופלים העומדים לעבור התערבות אלקטיבית שתחייב טיפול בנוגדי טסיות, ואשר סובלים מיל"ד , להתחיל בטיפול אגרסיסי ככל האפשר בהורדת רמות לחץ הדם, ולבצע את ההתערבות והטיפול בנוגדי טסיות לאחר מכן ?

מאת בעז גנזבורג.

כתיבת תגובה